הצילום נכנס לחיי בשקט. כילד, צפיתי באבי מצלם בקביעות, בלי שהבנתי למה. שנים לאחר מכן, כשקיבלתי ממנו את המצלמה שלו, משהו התחבר.

לאט לאט, הצילום הפך ליותר מכלי, הוא הפך לדרך חשיבה. מה שמושך אותי לצילום הוא היכולת לבודד שבריר שניה מרצף הזמן.

תצלום בשבילי הוא לא רק תמונה, אלא החלטה: מה להשאיר, מה להוציא ומה ראוי שיזכר.

אני עובד בסביבות של סטודיו וטבע, ונמשך באופן שווה למרחבי עבודה בהם יש לי שליטה על התנאים ולמרחבים של תנאי אור בלתי צפויים.

בשני המקרים אני מחפש רגעי בהירות שחושפים כנות ושקט וראויים להשאר נצחיים כתמונה.